פסק-דין בתיק ת"ק 004249/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לתביעת התובע על סך 5,590 ש"ח + הוצאות משפט, והדיון שנתקיים במעמד הצדדים ביום 25/07/04.

בכתב התביעה טוען התובע כי ביום 11/01/04 נסע בדרך שלמה בתל אביב ממערב למזרח כאשר לאחר עמידה ברמזור אדום החל את נסיעתו בכביש דו סטרי בן נתיב אחד. תוך כדי נסיעתו עבר לצד רכבים שחנו בצד ימין, כאשר הגיע בסמוך לרכב שמספרו 358-285-31 פנה הרכב החונה למרכז הכביש מבלי לאותת ופגע ברכבו בצדו הימני. כאשר ירד התובע מרכבו עזב בעל הרכב הפוגע את הרכב ונעלם, כאשר התובע ממתין לו במקום התאונה. לאחר כחצי שעה הגיע למקום בנו של הנהג וטען שהוא חולה, וכי אינו אשם בתאונה.

לכתב התביעה מצורפים בין השאר, שרטוט המקרה, חוות דעת שמאי ותמונות הרכב והפגיעה.

בכתב ההגנה טוענים הנתבעים להיעדר סמכות עניינית שכן נטען כי אין מדובר בתביעתו של יחיד כמובנו בבית משפט לתביעות קטנות.

לחילופין נטען כי ביום האירוע נסע הנתבע 1 בדרך שלמה, כביש דו סטרי בעל שני נתיבים ממזרח למערב, והחל מאותת לקראת פניה שמאלה לרח' ראב"ד, כאשר לפתע הגיח מאחוריו רכב התובע כשהוא עוקף את רכב הנתבע 1 תוך שהוא עובר קו הפרדה , ופוגע ברכב הנתבע 1 מצדו השמאלי.

עוד נטען כי הנתבע 1 הנו נהג ציבורי וכי הוא יודע היטב את כללי התנועה.

בנוסף, נטען כי לחוות דעת השמאי שהוגשה לא צורפו תמונות הנזק המקוריות, וכמו כן נטען כי התובע לא הגיש הוכחת תשלום עבור שכ"ט השמאי.

עוד נטען כי התובע לא הוכיח כי תיקן את רכבו בפועל, וכי נגרמה לו הוצאה כלשהי בנדון, וכי הוצאות המשפט למעט האגרה הנדרשות בכתב התביעה, לא הוכחו או פורטו במידה הראויה.

בראשית הדיון שהתקיים במעמד הצדדים הסכימו הצדדים לדחות את הטענה המקדמית של הנתבע, בדבר היעדר סמכות עניינית.

לגופו של עניין נטען ע"י התובע כי רכב התובע עמד בחניית כורכר, ועל מנת לא להיכנס בו "שבר" ימינה וצפר, וכי הנתבע "נכנס" ברכב התובע לאורך הצד הימני.  עוד טען שמאחר והתובע היה מבוהל, הרגיע אותו.

הנתבע העיד כי גר בסביבת מקום התאונה 40 שנה, וכי מייד לאחר התאונה עמד בצד ואמר כי הוא הולך להזמין משטרה, לאחר כמספר דקות שב, ושוחח עם התובע כאשר סיכמו בניהם כי כל אחד ישא בנזקיו, אך לאחר סיכום זה, יצר התובע קשר עמו, וביקש תשלום של 1,200 ש"ח לתיקון שני הרכבים.

דיון

ראשית, אדון במחלוקת העובדתית אשר נתגלתה בגרסאות הצדדים בכתבי התביעה וההגנה, ובדיון.

לפי גרסת התובע, רכב הנתבע יצא מחנייה, בעוד לפי גרסת הנתבע נסע רכבו בנתיב הימני, והתכונן לקראת פנייה שמאלה.

מן הצילום שהוצג ע"י נציגת הנתבעת 2, אותו זיהה התובע בדיון כמקום התאונה נראה כי הצומת, בה יכול היה הנתבע לפנות שמאלה , הממוקמת מאחורי מקום התאונה, עוד ניתן לראות כי קיים נתיב אחד לכל כיוון, וכי אמנם קיימת חנייה מצד ימין לדרך, כפי שנטען ע"י התובע.

עוד ניתן להבחין בתמונה כי בין הנתיבים, בצידו הימני של מרכז הדרך, מצוי קו מקווקו המסמן היתר לעקיפה מימין לשמאל. אף אם ביצע התובע מהלך של עקיפה, המותרת בקטע כביש זה בנתיב הרלוונטי, היה על הנתבע, שביקש לפנות שמאלה לטענתו, לבדוק את התנועה מאחוריו, ובמסלול הנגדי, בטרם יצא לביצוע הפנייה.

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי התובע הרים את נטל הראיה הדרוש להוכחת אחריותו לנזק הנתבע.

לעניין הנזק, טוענים הנתבעים כי לא הוכח כל תשלום שבוצע בפועל ע"י התובע לשמאי או לתיקון הנזק שנגרם בתאונה. טענה זו לא הוכחשה ע"י התובע, שהעיד כי סיכם עם השמאי שהתשלום בגין הדו"ח יבוצע לאחר תוצאות תביעה זו. בית משפט זה אינו מקבל את הטענה לפיה גיבוש עילת התביעה במקרה הנדון קם רק עם הוכחת תשלום בפועל, שהרי אף אם התובע לא מצא לנכון לתקן הרכב, אין הדבר מעיד על היעדר נזק, אשר נפקותו היא הוצאות עבור תיקון או פגיעה בערך הרכב. לגבי דו"ח השמאי הנני מוצא כי ההסדר שתואר ע"י התובע בנוגע לתשלום לאחר מתן פסק הדין, לגיטימי ומתקבלת על הדעת.

יחד עם זאת, היעדר חשבונית, משפיע על גובה הסכום שיפסק לטובת התובע וזאת כאשר הסכום הנתבע נראה גבוה באופן יחסי לתמונות.